בית חב"ד מירון. מקום מיוחד, פעילות מיוחדת
הר מירון
היישוב מירון
רבי שמעון
ציון הרשב"י
ל"ג בעומר
חלאקה (תיספורת) במירון
בית חב"ד מירון
דוכן התפילין
כולל ללימוד חסידות
שיעורים, התוועדויות ותפילות
תיספורת ראשונה? ערכה במתנה!
פעילות במעגל השנה
ביטויי קודש של הרבי על מירון
מיליון יהודים מגיעים לציון הרשב"י במירון מידי שנה. כל כך הרבה יהודים. כל כך הרבה סוגים. לרבי שמעון בר יוחאי כולם באים וכולם גם מרגישים פה בבית. התנא הקדוש, מגלה פנימיות התורה, המכונה כאן בשיא הטבעיות "ר' שמעון", משל היה חבר טוב של כולם, משרה בהיכלו אווירה מיוחדת, שרבים נמשכים אליה בחבלי עבותות אהבה טהורה.
במקום מיוחד כזה, אך טבעי שתהיה לחב"ד נציגות איתנה, הפועלת במקביל בקרב שלל הקהלים. פעילות קדושה זו נעשית יום ביומו על ידי בית חב"ד מירון – ציון הרשב"י.
הר מירון הוא הגבוה בערי ארץ ישראל המערבית. כבר בתקופת המשנה הייתה מירון עיר חשובה וישבו בה משמרות כוהנים. אך מי שהפך את מירון לשם דבר היה התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א שהתגורר במירון ושם נטמן עם בנו רבי אלעזר. לא רחוק מציון הרשב"י נטמנו גדולי ישראל רבי יוחנן הסנדלר, הלל הזקן ותלמידיו, שמאי הזקן ותלמידיו, רבי יצחק נפחא, רבי ייבא סבא, רב המנונא סבא ורבי יוסי בן קיסמא.
בכל הדורות עלו יהודים למירון. מקובלי צפת הנהיגו את הילולת ל"ג בעומר. עד מלחמת השחרור היה יישוב ערבי במירון.
מושב דתי בגליל העליון ליד הר מירון השייך ל מועצה אזורית מרום הגליל.
1949) על ידי עולים מ הונגריה ומ רומניה ו חיילים משוחררים דתיים מ מלחמת העצמאות. הוא הוקם על אדמות הכפר ה ערבי מירון, שחרב ב מלחמת העצמאות.
שמו של היישוב הוא על שם היישוב הקדום "מירון" ששכן שם. המקום מוכר בזכות קבר רבי שמעון בר יוחאי, הנמצא בקרבתו, אליו מגיעים מאות אלפי אנשים ב ל"ג בעומר מדי שנה.
מטעי פרי נשירים, ובשנים האחרונות גם על תיירות, בעיקר חרדית, של קבוצות ויחידים המתארחים ביישוב ב שבתות ובחופשות.
התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי זיע"א היה מגדולי התנאים בדור הרביעי, ג'תת"ק- ק"ל והוא סתם "רבי שמעון" הנזכר בש"ס. רשב"י חיבר את הזוהר הקדוש, ספר היסוד של תורת הקבלה.
תחילה למד תורה ביבנה וישב לפני רבי יהושע ורבן גמליאל דיבנה. אחר כך היה מחמשת תלמידיו האחרונים של רבי עקיבא: יחד עם רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי ורבי אלעזר בן שמוע. למד שלוש עשרה שנים בישיבתו של רבי עקיבא בבני ברק. רבי עקיבא חיבבו וקראו בני. ואמר לו "דייך שאני ובוראך מכירים כוחך".
גם כאשר רבי עקיבא נתפס ע"י השלטונות ונאסר, בא אליו רשב"י ללמוד תורה מפיו. במשנה מובאים ויכוחים הלכתיים בין רשב"י לרבי עקיבא. פעם התבטא עליו רשב"י ביטוי שנראה בעיניו כזלזול ברבו וישב על כך זמן רב בתעניות עד שהושחרו שיניו. חכמים מסרו: סתם ספרי (מדרש הלכה לספרי במדבר ודברים) הוא דברי רשב"י ע"פ מה שלמד מרבי עקיבא. הוא וארבעת חבריו תלמידי רבי עקיבא, הוסמכו ע"י רבי יהודא בן בבא לאחר דיכוי מרד בר כוכבא. פעמים רבות חלק על רבי מאיר ורבי יהודה. בין תלמידיו: רבי אלעזר בנו, רבי פנחס בן יאיר חתנו ורבי – רבי יהודה הנשיא.
רשב"י ראה כיצד סרקו הרומאים במסרקות של ברזל את בשרו של רבו רבי עקיבא מפני שעסק בתורה ומאז שנא אותם והיה ממתנגדיהם החריפים. פעם ישב עם רבי יהודה, רבי יוסי ויהודה בן גרים וביטא דעתו נגד השלטון. "כל התיקונים שתיקנו – שווקים, גשרים ומרחצאות – לא עשו אלא לצורך עצמם", אמר. יהודה בן גרים סיפר על כך לאחרים עד שהדבר הגיע לאוזני המלכות וזו גזרה על רשב"י דין מוות.
רשב"י ברח מפני הרומאים והסתתר עם בנו בבית המדרש ואחר כך במערה בפקיעין. בדרך נס צמח בפתח המערה עץ חרובים ומעיין מים החל לנבוע במקום, מהם ניזונו רשב"י ובנו כל זמן שהותם שם. כדי שבגדיהם לא יבלו, השתמשו בהם רק בשעת התפילה, ובשאר הזמן התכסו בעפר, עד שנעשו בקעים וסדקים בגופם. במשך כל התקופה הזו עסקו בתורה ופרשו מכל ענייני עולם הזה.
כעבור שתים עשרה שנה מת הקיסר והגזירה בטלה. כשיצאו רשב"י ובנו מהמערה וראו אנשים חורשים וזורעים, אמרו: "מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה" וכל מקום שנתנו בו עיניהם מיד היה נשרף. יצאה בת קול ואמרה להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם. כעבור שנה יצאו מהמערה ורשב"י אמר לבנו: "בני, די לעולם אני ואתה". אולם כשראו כמה חביבות המצוות על ישראל נחה דעתם. רשב"י העיד על עצמו: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין. כשגזרה המלכות גזרות קשות על ישראל אמרו מי ילך לרומי ויבטל גזירות? יילך רשב"י שהוא מלומד בנסים. בזכותו לא נראתה הקשת בימיו.
רשב"י הסתלק ביום ח"י באייר, ל"ג בעומר ונקבר במירון. שמו התקדש בעם ולתפילה על קברו מייחסים כוח רב. רבים עולים למירון בכל ימות השנה ובעיקר בל"ג בעומר, ז' באדר – יום לידתו והסתלקותו של משה רבינו עליו השלום, כ"ה באלול – יום בריאת העולם ויום ההילולא של רבי אלעזר בן רשב"י, ובכל ערב ראש חודש. תינוקות שהגיעו לגיל חינוך – גיל שלוש – נלקחים על ידי הוריהם למירון לחגוג על ציון רשב"י את טקס גז השיער הראשון המכונה 'חלאקה'.
בניין הרשב"י והחצר נבנו בשנת של"א (1571 למניינם). מי שהחל בבניית הבניין היה הרב הגאון והצדיק רבי אברהם גאלנטי זצ"ל, שהיה אחד מבני העלייה בחבריא קדישא של האריז"ל הקדוש בצפת, ועשה זאת על פי הוראת האריז"ל.
ומעשה שהיה כך היה: רבי אברהם גלאנטי, מלבד היותו גדול בתורה, היה גם עשיר גדול. הוא סירב לקבל עליו משרת רבנות, משום שלא רצה לעשות תורתו קרדום לחפור בה. רבי אברהם הקים בצפת בתי חרושת לטוויית חוטים ואריגת בדים והעסיק בהם פועלים רבים מבני העיר. בכל יום היה משכים קום לתפילת שחרית בכוונות וייחודים וללימוד תורת הנגלה והנסתר. יום אחד, הרגיש רבי אברהם שראשו כבד עליו והוא מתקשה לכוון בתפילתו כראוי. בצר לו, פנה לרבו האריז"ל והשיח לפניו את דאגתו. האריז"ל הביט בו במבט חטוף ואמר לו: רואה אני על פניך צל של ספק גזל, אשר אתה בעצמך אינו יודע אודותיו...
כדי לתקן את המעוות הציע האריז"ל לרבי אברהם לבדוק שמא קופח שכרו של אחד מעובדיו, והבטיח לו כי לאחר מכן ימצא עבורו תיקון תשובה. אסף רבי אברהם את מאות עובדיו ואמר להם כדברים האלה: הנחתי ערמות של מטבעות כסף על שולחן בחדר סמוך ובקשה לי אליכם – עיברו כל אחד בנפרד בחדר זה, ומי מכם שחושב כי מגיע לו סכום כסף נוסף על עבודתו ורק התבייש לתבוע זאת, שייקח את הסכום שלבו אומר לו. כשהתפזרו העובדים באותו יום, בדק רבי אברהם את ערמת הכסף ומצא שני שקלים חסרים. אורו עיניו ומיהר לבית מדרשו של האריז"ל.
גילה לו האריז"ל, כי מי שלקח את השקלים הייתה אלמנה אחת מעובדיו, שהייתה במצוקה כספית גדולה, ויום קודם לכן הגיעה לעבודה מוקדם מהרגיל ועבדה יותר מכולם. באותו יום חשבה בליבה, שמגיעים לה לפחות שני שקלי כסף נוספים בעד עבודתה, ואולם התביישה לבקשם. והנה כבר למחרת בתפילת שחרית בלבלו משמים את תפילתו של רבי אברהם כדי שישיב את צל הגזל...
תיקונך השלם, אמר לו האריז"ל, יהיה לעשות מעשה לטובת הרבים. הנה, הציונים הקדושים של התנאים הנשגבים רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו עומדים במירון פרוצים ועזובים, והבאים להשתטח עליהם אין להם מחסה מפני הגשם והשמש. הקם להם בניין!
מיהר רבי אברהם גלאנטי וגאל את השטח בכספו. בהוראת רבו, תכנן את מידת בית הכנסת הקטן שעל ציון רשב"י כמידת קודש הקדשים אשר במשכן, ואת מידת החצר כשיעור חצר המשכן. הבניין נבנה בקדושה ובטהרה על ידי אותו צדיק ומאז דלתותיו אינן ננעלות לעולמים.
ובספר עדן ציון נכתב בשם הזקנים, שקבלה בידם כי בעת שבנה הרב גלאנטי את הבניין, הגיע אחד הבנאים בחפירתו אל פתח המערה, ותיכף יצאה נשמתו, וידעו ששם הארון של רשב"י נגנז ועל כן סתמו הפתח מייד...
הילולה נקשרה ליום זה, בשל המסורת כי זהו יום פטירתו של רשב"י, וכן בשל המסורת כי קודם פטירתו גילה לתלמידיו סודות מתורת ה קבלה. תאריך פטירתו של רשב"י לא מוזכר אמנם בספר הזהר, אך קיימות עדויות קדומות על חגיגות הילולה בל"ג בעומר על קברו שבמירון מ המאה ה-16: תלמידו של האר"י, רבי חיים ויטאל, כתב לראשונה על כך שי"ח באייר הוא "יום שמחתו של רשב"י". [8] מקור נוסף, שנוטים לראות בו באופן שגוי כמקור קדום יותר לקיומה של הילולה בקבר רשב"י, הוא מכתב מ המאה ה-15 ששלח רבי עובדיה מברטנורה ובו הוא מספר לכאורה על ההילולה, אך למעשה מדובר בשיבוש שהוכנס במכתב בסוף המאה ה-19. במכתב כלל לא הוזכר התאריך ל"ג בעומר וקברו של רשב"י, אלא קברו של שמואל הנביא [9].
קיימות עדויות מאמצע המאה ה-18 על עלייה של תושבי ארץ ישראל רבים לקברו של רבי שמעון במירון בל"ג בעומר. בתקופה זו גם נפוץ המנהג בקרב עדות המזרח ובקרב ה חסידים. לאחר שהחל היום להתפשט בעם, התנגדו רבים מחכמי ישראל להפיכת ל"ג בעומר ליום טוב, וה חת"ם סופר [10] כותב: "אין לקבוע מועד שלא נעשה בו נס ולא הוזכר בש"ס ובפוסקים בשום מקום... לעשותו יום שמחה והדלקה... לא ידעתי אם רשאים לעשות כן". לדעת ה חת"ם סופר אין לעלות כלל למירון בל"ג בעומר, משום שלא ייתכן עוד מקום שיעשו אליו עלייה לרגל חוץ מ ירושלים. למרות האמור, כיום נחגג ל"ג בעומר בקרב העם היהודי לחוגיו השונים, ללא הסתייגויות הלכתיות משמעותיות. גם המנהג לשרוף בגדים היה שנוי במחלוקת, משום איסור " בל תשחית" [11].
מנהג ה'חלאקה' – תספורת השיער הראשונה בחיים במלאות לילד שלוש שנים – הוא מנהג ישראל עתיק יומין. חז"ל המשילו את התינוק היהודי לעץ מאכל אשר בשלוש השנים הראשונות "יהיה לכם ערלים" – שאין התינוק יכול להשיח היטב ו"בשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש" – שאביו מקדישו לתורה ומתקין לו פאות לחנכו במצוות "לא תקיפו פאת ראשכם".
על האריז"ל בעצמו יודעים אנו כי לקח את בנו בן השלוש וגילח את שערו במירון על ציון רשב"י וכן עושים הכל וזה הטעם:
כאשר נגזרה גזרת המלכות על רשב"י זיע"א, שדינו מיתה, התחבא במערה יחד עם בנו שלוש עשרה שנים ולמד עמו תורה. גזרת הרומאים הייתה על רבי שמעון בלבד ולא על בנו, ובכל זאת, לקח רבי שמעון את בנו עמו, משום שביקש ללמדו תורה וסירב להפקיד את חינוכו בידי אחרים. לכן, מביאים את הקטנים המגיעים לגיל חינוך לחגוג את ה'חלאקה' ולחנכם במצוות "לא תקיפו פאת ראשכם" דווקא לציונם של רשב"י ובנו, שמסרו נפשם על חינוך.
המנהג הוא לערוך את ה'חלאקה' ביום הגיע הילד לגיל שלוש. ואולם, באופן טבעי, בל"ג בעומר, המסיים תקופה ארוכה שבה אסורה התספורת, יש המספר הגדול ביותר של ילדים החוגגים את ה'חלאקה' וכך הופכת ה'חלאקה' במירון בל"ג בעומר לאירוע המוני במיוחד.
במקום המיוחד הזה פועל בית חב"ד מירון בשלל פעילויות עם כל סוגי האוכלוסיות: הנחת תפילין לכ-30 אלף יהודים מידי שנה, שיעורי תורה וחסידות ומניינים לתפילות, עזרה לנזקקים, עריכת התוועדויות חסידיות שוקקות, חלוקת 'ערכות חלאקה' לילדי התספורת, הוצאה לאור וחלוקה של חומרי הסברה יהודיים, כולל אברכים ללימוד חסידות, אחזקת ספריית החסידות ופעילות סביב מעגל השנה בחגים ובשבתות.
בכל יום חול מבוקר ועד ערב (ובערבי שבתות וחגים עד הצהריים) מפעיל הרב אהרן דרוק את דוכן התפילין של בית חב"ד מירון בתוככי ציון הרשב"י. המוני יהודים מגיעים לציון הרשב"י מידי יום ורבים מהם זקוקים למישהו שיעורר אותם להניח תפילין וגם יסייע להם בקיום המצווה. 20 זוגות התפילין של בית חב"ד מירון באים לידי שימוש מלא כל יום, גם אצל יהודים שזו להם הנחת התפילין הראשונה בחייהם. בדוכן מחולקים גם כיפות, עלוני הסברה יהודיים שהופקו במיוחד עבור מבקרי הרשב"י, חוברות "דבר מלכות" ועלוני "שיחת השבוע". גם יהודים שומרי תורה ומצוות נעזרים בדוכן התפילין של חב"ד והוא משמש גם כגמ"ח.
מידי יום בין השעות 20:00 – 21:30 פועל בהיכל חב"ד שבציון כולל האברכים של בית חב"ד מירון ללימוד פנימיות התורה זוהי תורת החסידות. כעשרה אברכים מיישובי הסביבה לומדים את תורתו של רשב"י בד' אמות של ציונו, מפי ראש הכולל הרב אסף שפיגל הנודע בשיעוריו המרתקים. פעם בחודש מתקיים הרב שפיגל התוועדות חסידים לאברכי הכולל, המהווה אבן שואבת גם לקהל הרחב.
מידי יום ביומו מתקיימים בהיכל חב"ד שבציון הרשב"י שיעורי תורה: שיעור חסידות לפני תפילת שחרית ושיעור ברמב"ם היומי ובספר התניא לאחר התפילה. השיעור המרכזי והגדול מכולם הוא שיעור התניא הקבוע, מידי יום רביעי בערב, המועבר על ידי הרב מנחם מינצברג שניחן בכישרון הסברה מיוחד. לשיעור התניא מגיעים אנשים מכל יישובי האזור והוא מרתק אורחים רבים.
בכל יום בשעה 9:15 מתקיים מניין התפילה המרכזי בנוסח חב"ד בהשתתפות רבים מבני האזור ואורחים. בכל שבת מתקיימת התפילה בשעה 10:00 ולאחריה נערכת התוועדות חסידים. מידי שבת מברכים החודש נערכת התוועדות גדולה במיוחד במשך שעות רבות עם משפיעים אורחים מהשורה הראשונה, בהשתתפות המונים.
מנהג ישראל לקיים את "ראשית הגז" של הילדים בני השלוש במירון, על ציונו של רשב"י. להורים ולילדם מחכה "בית חב"ד מירון – ציון הרשב"י" עם "ערכות חלאק'ה" מיוחדות במתנה. בכל ערכה: לוח אל"ף בי"ת ו-12 הפסוקים, דבש ומיני מתיקה. חלק מהמשפחות נעזרות על ידי פעילי בית חב"ד בעריכת הטקס כולו.
פעילות "בית חב"ד מירון – ציון הרשב"י" מקיפה את כל מעגל השנה. לקראת החגים מועברת תמיכה לנזקקים. בראש השנה משתתפים בתפילות עם חב"ד יותר מ-150 איש. בסוכות מקיים בית חב"ד שמחת בית השואבה בחצר הרשב"י בכל לילה מלילות חול המועד ובאחד הלילות "שמחת בית השואבה מרכזית", אלפים נוטלים ד' מינים עם חב"ד ובמקום פועלת "סוכת חב"ד" לכל דכפין. "שמחת תורה" עם חב"ד במירון היא חוויה יוצאת דופן ובמוצאי שמחת תורה, ב"הקפות השניות" משתתפים המונים מכל האזור והשמחה עולה על גדותיה. בחנוכה מודלקות מנורות פומביות בכניסה לציון הרשב"י, בכניסה למירון ובציר התנועה הראשי עכו-צפת. בפורים מתקיים אירוע קריאת המגילה והתוועדות מרכזית. לקראת פסח מחולקות עשרות חבילות מצות שמורה ומועברת תמיכה לנזקקים ובשבועות מובאים הילדים לציון הרשב"י ולבית הכנסת של היישוב לשמיעת עשרת הדברות.
"בהיותי בארץ ישראל השתטחתי על כל הקברים. אצל קברו של רשב"י הרגשתי כמו "בבית", היינו אוירה של שמחה"
(הרבי ריי"צ סה"ש תרצ"ט ע' 332 בתרגום מאידיש)
"יש לי רצון עז שישמעו אותי במירון"
(הרבי, ערב ל"ג בעומר תשל"ג)
"פלוני סיפר לאבי, הרבי מהורש"ב, שיש יהודים שהולכים לקברו של רשב"י במירון, אך אינם מניחים תפילין. ענה אבי: אם הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשוב היה חי היום, היה עושה מזה נברשת מפוארת"...
(הרבי ריי"צ, סה"ש תרצ"ט ע' 331)
"כשזכיתי לבקר בארצנו הקדושה תובב"א ולהיות – כפי הסגנון החסידי-יהודי בארץ ישראל – אצל הרשב"י ואצל בעלי האידרא קדישא – שמעתי אומרים: - מירון הוא אוהל שמח. כשבאים למירון הופכים לחזקים יותר"
(הרבי ריי"צ, לקוטי דיבורים (בלה"ק) ח"ג ע' 726)
"רשב"י הוא "רבי" שמח, הוא לקח על עצמו כל מה שיהודים יחסרו – חס ושלום – בקיום התורה והמצוות"
(הרבי ריי"צ, לקוטי דיבורים (בלה"ק) ח"ג ע' 726)
"ת"ח ת"ח מקרב ולב עמוק, על שהזכירני על הציונים באה"ק ת"ו. ואחתום בתודה על זה"
(הרבי, 'ימי מלך' ח"ג ע' 1168)
"בל"ג בעומר יעשו את כל הפעולות כרגיל, במירון"...
(הרבי, "מקדש מלך" ח"ג עמ' צו)
"כשהייתי בארצנו הקדושה, שמעתי אנשים מדברים: הייתי אצל הרשב"י ואני הולך אל ר' אלעזר... אם אומרים זאת בתמימות – זהו ענין ההשתטחות"
(הרבי ריי"צ, סה"ש תש"א ע' 121)